נעליים מודרניות מיוצרות במגוון הרחב ביותר, ומיועדות למגוון תנאי שימוש. מגפיים, מגפיים, סנדלים, סניקרס, סניקרס, נעלי בית, נעליים - מאות אלפי דגמים חדשים העשויים מחומרים טבעיים מסורתיים וסינתטיים מופיעים במבצע מדי שנה. דגימות מסוימות מיועדות ללבוש יומיומי, אחרות לספורט ואחרות ל"יציאות טקסיות". אבל בימי קדם, לנעליים הייתה גישה שונה, הן לא נבדלו במגוון גדול, ומילאו רק תפקיד מעשי אחד.
היסטוריה של נעליים
כף הרגל האנושית מותאמת בצורה גרועה להליכה, ועוד יותר מכך לריצה בשטח סלעי ומחוספס. לכן, הצורך בהנעלה התעורר עם היסודות הראשונים של הציוויליזציה - עוד בתקופת הפליאוליתית התיכונה והעליונה. בתקופה ההיסטורית הזו (לפני 34-40 אלף שנה) מתוארכות העדויות המוקדמות ביותר שנמצאו על ידי ארכיאולוגים. הנעליים עצמן מהאתרים סונגיר וטיאניואן (ז'וז'ו) לא שרדו עד היום, אך נמצאו שם שרידים של מתיישבים קדומים עם פלנגות אצבעות שונות. שינויים אנטומיים כאלה יכולים להתרחש רק כתוצאה מנעילה ארוכת טווח של נעליים: כמה עשרות דורות.
באופן ישיר, לעתים נדירות ניתן למצוא מוצרי נעליים עצמם באתרים ארכיאולוגיים עתיקים, שכן חומרים אורגניים המתפרקים במהירות שימשו כחומר לייצורם: קליפת עצים, פפירוס, קנים, קש. אבל בכל זאת התגלו כמה ממצאים מוצלחים: במדינת נבאדה, ובמדינת אורגון (ארה"ב). אנחנו מדברים על מערת פורט רוק, שבה נשתמרו באורח פלא הסנדלים הארוגים של אנשים עתיקים, מתוארכים 7-8 אלף לפני הספירה. קליפת לענה ודשא מיובש שימשו כחומרים לייצורם.
ממצאים דומים, אך מתוארכים למאות מאוחרות יותר, נמצאו גם במזרח. אלו הם, קודם כל, סנדלים העשויים מעלי דקל, נפוצים במצרים העתיקה, ונעליים שננעלו על ידי האשורים והיהודים הקדמונים. לעשירים, נעליים כאלה נקשרו בשרוכים קלועים וצוידו בעקבים קשים עם שקעים שבהם הונחה קטורת.
בתקופת העת העתיקה (מהמאה ה-8 לפנה"ס עד המאה ה-5 לספירה), סוגים חדשים רבים של הנעלה הופיעו ביוון: נעליים נמוכות, מגפי שרוכים, מגפי גרבי עור רכים, מגפיים ללא גרביים, ו-cothurni (סנדלים עם גבוהים). בלעדי). בתורם, הרומאים הקדמונים המציאו נעלי שרוכים, סנדלים עם רצועות עור, כפכפי חבל ומגפיים חסרי אצבעות. האחרונים שהצטיידו היו חיילים רומאים - לגיונרים.
ימי הביניים, זמנים חדשים ומודרניים
במהלך ימי הביניים בוטלו באירופה הסנדלים הפתוחים המסורתיים, ואת מקומם תפסו חולצות (נעלי עור רכות ללא עקבים ולעיתים ללא סוליות קשיחות, עם אצבעות מופנות. ככל שאדם היה אציל ועשיר יותר, "בנוסף, פעמונים ופעמונים נתלו לעתים קרובות על גרבי נעליים ארוכות, מצלצלים בזמן הליכה. בתקופת הרנסנס, נעליים מגושמות ולא נוחות כאלה יצאו מהאופנה, והוחלפו בהדרגה בנעליים קטנות ובנעליים עם עניבות. הן היו עשויות מצמר, קטיפה, עור, וצבועות בצבעים עזים: צהוב, אדום, כחול.
במאה ה-13, נעלי מחודדות חזרו לפופולריות שלהן באירופה, אך במקום פעמונים ופעמונים החלו לקשט אותן באבזמים, קשתות ושרוכים. במאה ה-19 נכנסו לשימוש מגפי עור ללא סלסולים, כמו גם נעליים נמוכות ורכות עם עיטור פרווה. נעליים מודרניות החלו להופיע רק בתחילת המאה ה-20, כאשר החלו לייצר אותן בהתאמה מדויקת לצורת כפות הרגליים. המדרסים הפכו לא-סימטריים יותר, ובמקום עור וצמר החלו להשתמש בקנבס, לבד, גומי וחומרים זולים אחרים. עם זאת, זה נוגע (ונוגע) רק למעמד הבינוני והנמוך של הצרכנים, ונציגי המעמדות העשירים גם נעלו וגם ממשיכים לנעול נעליים מחומרים טבעיים יקרים.
לסיכום, ניתן לומר שנעליים בזמננו (כמו בכל שאר הזמנים) יכולות להיות גם פריט יוקרה וגם פריט חיוני. הכל תלוי בחומרי ייצורו, באיכות התפירה ובמקום הייצור. בקניית נעליים באינטרנט, כדאי לשים לב לנקודות אלו - כמו גם לגודל המצוין. את האחרון ניתן לתרגם מתקנים עולמיים שונים באמצעות מחשבונים מקוונים מיוחדים או לפי טבלאות מידות.
